שבעה ימים בנגב: על 'ימי ציקלג' לס. יזהר

הרומן ימי צקלג של ס. יזהר – העוקב אחר קורותיה של קבוצת חיילים במשך שבעה ימי קרבות שהתחוללו על גבעה בודדת בנגב, במהלך מלחמת העצמאות – הוא יצירת הפרוזה הגדולה ביותר, הן מבחינת איכותה והן מבחינת היקפה, שנכתבה במסגרת הפעילות האמנותית-ספרותית של מה שמכונה ‘דור תש”ח’. זהו רומן רב-מימדים (הארוך ביותר בשפה העברית ואחד הארוכים שנכתבו בעת המודרנית), העומד בשורה אחת עם רומני המופת של הספרות האירופית במאה ה-20, כמו בעקבות הזמן האבוד של מרסל פרוסט, יוליסס של ג’יימס ג’ויס והר הקסמים של תומאס מאן. ד”ר גידי נבו, חוקר במכון בן-גוריון לחקר ישראל ומרצה לספרות עברית מודרנית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מציג קריאה מחודשת ברומן הענק, המתמקדת בארבעה היבטים מרכזיים: התקבלותו של הרומן, אפיון ‘זרם התודעה’ הנוהג בו, שאלת יחסו למציאות ההיסטורית ודרך עיצוב הזמן והמרחב. בכך הוא כמו מבקש להסיר את האבק מעל פירמידה ענקית זו, המתנשאת בשדה הפרוזה שלנו, ולחשוף את עושר הקסמים האסתטיים הנחבאים במחילותיה ובקימרונותיה. דגש מיוחד שם המחבר על אלמנטים משמעותיים ברומן, כמו הומור, תיאור הנוף ועיצוב תנועת האדם במרחב – בהם מגיעה כאן הפרוזה היזהרית העשירה והמורכבת לשיאה.